מועדותם של מטופלים קשישים לדימום עקב תרופות נוגדות קרישה מעיבה על הכנסתם לשימוש של נוגדי הקרישה החדשים באוכלוסיה זו. מטה-אנליזה חדשה, שהתפרסמה באתר כתב העת Journal of the American Geriatrics Society, ביקשה לבחון את התועלת והסיכון מתרופות אלו באוכלוסיית הקשישים.
עוד בעניין דומה
בחיפוש במאגרי מידע ממוחשבים איתרו החוקרים ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים מהשנים 2001-2013 שהשוו את נוגדי הקרישה החדשים (rivaroxaban, apixaban ו-dabigatran) לטיפול נוגד הקרישה המקובל בקשישים בני 75 שנים ומעלה.
עשרת הניסויים, על 25,031 משתתפיהם שנכללו בניתוח הסטטיסטי, לא הדגימו הבדל מובהק בסיכון לדימום משמעותי או רלוונטי קלינית במטופלים קשישים בין התרופות החדשות לטיפול המקובל (יחס צולב [odds ratio, OR]: 1.02; רווח בר-סמך של 95%: 0.73-1.43). גם בהגבלת השוואה לטיפולים תרופתיים בלבד נצפו תוצאות דומות.
בהתייחס ליעילות הטיפול, הדגימו התרופות החדשות יתרון על פני הטיפול הרגיל במניעת שבץ או תסחיף מערכתי בניסויים בקשישים הסובלים מפרפור פרוזדורים, עם תוצאות דומות ביחס למניעת פקקת-תסחיף ורידיים (venous thromboembolism, VTE) ותמותה הקשורה ל-VTE. גם ניתוח התוצאות עבור כל אחת מהתרופות החדשות באופן פרטני הדגים אי-נחיתות או יתרון על פני הטיפול המקובל ביעילות ובבטיחות.
לסיכום קובעים החוקרים, כי נוגדי הקרישה החדשים לא הביאו לסיכון עודף לדימומים תוך השגת יעילות דומה או טובה יותר מזו של הטיפול המקובל.