מחקרים

היפוך נוגדי קרישה, לחץ דם וחידוש נוגדי קרישה בחולים שעברו דימום תוך-מוחי

היפוך INR לרמה הנמוכה מ-1.3 ולחץ דם סיסטולי הקטן מ-160 מ"מ כספית תוך 4 שעות מהאירוע היו קשורים בשיעורים נמוכים של התרחבות שטף הדם

25.03.2015, 08:55
CT של שבץ מוחי (צילום: אילוסטרציה)

למרות העלייה בשימוש בנוגדי קרישה במתן פומי, קיים פער מידע לגבי אופן הטיפול בדימום תוך-מוחי הקשור בנוגדי קרישה. מטרת החוקרים היתה להעריך את הקשר של היפוך נוגדי קרישה ולחץ דם עם התרחבות שטף דם פנימי (hematoma) ולבדוק את ההשפעות של חידוש השימוש בנוגדי קרישה.

המחקר הרטרוספקטיבי בוצע ב-19 מרכזים רפואיים שלישוניים בגרמניה בין השנים 2012-2006 וכלל 1,176 מטופלים אשר שימשו לבדיקת הערכת תפקוד ארוכת טווח, 853 מטופלים לבדיקת התרחבות שטף דם פנימי, ו-719 מטופלים לבדיקת השפעת חידוש השימוש בנוגדי קרישה.

המטופלים קיבלו טיפול להיפוך השפעת נוגדי הקרישה במהלך השלב האקוטי, נבדק לחץ דמם לאחר 4 שעות ובחלקם חודש הטיפול ארוך הטווח בנוגדי קרישה.

חידוש הטיפול בנוגדי קרישה היה קשור לסיכון נמוך לאירועים איסכמיים

החוקרים בדקו, אם תדירות התרחבות שטף הדם קשורה ב-INRי (international normalized ratio) או בלחץ דמם של החולים. כמו כן, נבדקה ההיארעות של מקרי איסכמיה ומקרים של שטף דם עם וללא חידוש של נוגדי קרישה, וכן נבדקו פקטורים הקשורים בתוצאות חיוביות (שהוגדרו על ידי ניקוד 3-0 במדד רנקין המותאם - modified Rankin Scale) לעומת תוצאות תפקודיות שליליות.

התרחבות שטף דם התרחשה ב-307 מתוך 853 המטופלים (36.0%). שיעורים נמוכים של התרחבות שטף-דם היו קשורים בהיפוך רמות ה-INR לרמה שמתחת ל-1.3 תוך 4 שעות לאחר הקבלה (43/217 [19.8%]י) לעומת רמה ששווה או גדולה מ-1.3 (264/636 [41.5%]; P<0.001), וכן ללחץ דם סיסטולי שקטן מ-160 מ"מ כספית לאחר 4 שעות (167/504 [33.1%]) לעומת לחץ דם הגדול או שווה ל-160 מ"מ כספית (98/187 [52.4%]; p<0.001).

השילוב של INR שקטן מ-1.3 לאחר 4 שעות ולחץ דם סיסטולי שקטן מ-160 לאחר 4 שעות היה קשור בשיעורים נמוכים של התרחבות שטף דם (35/193 [18.1%]) לעומת 220/498 שלא השיגו את הערכים הללו (44.2%, יחס סיכוי - 0.28; רווח סמך 95%: 0.42-0.19; p<0.001) וכן לשיעורים נמוכים של מוות בבית החולים (26/193 [13.5%] לעומת 103/498 [20.7%]; יחס סיכוי – 0.60; רווח סמך 95%: 0.95-0.37; p=0.03).

חידוש מתן של נוגדי קרישה התבצע ב-172 מתוך 719 המטופלים ששרדו (23.9%). כאשר חודש הטיפול, נראו פחות מקרים בהם היה סיבוך איסכמי (עם חידוש נוגדי קרישה 9/172 [5.2%] לעומת ללא חידוש 82/547 [15.0%]; p<0.001), וכן נצפה הבדל לא מובהק במקרי סיבוך של שטף דם (בחידוש נוגדי קרישה 14/172 [8.1%] לעומת ללא חידוש 36/547 [6.6%]; p=0.48).

בדיקת שרידות בשיטת Propensity-matched בחולים עם פרפור עליות שקיבלו טיפול מחודש בנוגדי קרישה הראתה ירידה של 0.258 ביחס הסיכון (רווח סמך 95%: 0.534-0.125; p<0.001) לתמותה לטווח ארוך.

תוצאות התפקוד לטווח ארוך היו שליליות ב-786 מתוך 1,083 מהמטופלים (72.6%).

החוקרים מסכמים, כי עבור מטופלים עם דימום תוך-מוחי הקשור בנוגדי קרישה, היפוך INR לרמה הנמוכה מ-1.3 תוך 4 שעות מהאירוע, ולחץ דם סיסטולי הקטן מ-160 מ"מ כספית לאחר 4 שעות היו קשורים בשיעורים נמוכים של התרחבות שטף הדם.

כמו כן, חידוש הטיפול בנוגדי קרישה היה קשור לסיכון נמוך לאירועים איסכמיים. החוקרים מוסיפים, כי יש לבצע מחקרים פרוספקטיביים על מנת להעריך את תוצאות המחקר.

מקור:
uramatsu, J. B., Gerner, S. T., Schellinger, P. D., & et al. (2015). ANticoagulant reversal, blood pressure levels, and anticoagulant resumption in patients with anticoagulation-related intracerebral hemorrhage. Jama, 313(8), 824-836. doi: 10.1001/jama.2015.0846

נושאים קשורים:  מחקרים,  שטף דם מוחי,  INR,  נוגדי קרישה,  לחץ דם
תגובות