מחלת כליות כרונית היא גורם סיכון לדימום משמעותי בחולים בפרפור עליות (atrial fibrillation - AF) שמטופלים בוורפרין.

מטרת מחקר זה היא להעריך את השפעת השינוי בתפקוד הכלייתי לאורך זמן על הסיכון לדימום משמעותי במקביל לטיפול באמצעות נוגדי קרישה אוראליים ישירים (direct oral anticoagulants - DOACS) בחולים עם פרפור עליות לא מסתמי.

החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר חולי AF לאחר שאלה קיבלו טיפול DOAC לראשונה. ערך ה-eGFRי(estimated glomerular filtration rate) הוערך באופן תקופתי. כמו כן, נשמר תיעוד אחר תקריות הדימום המשמעותי. נעשה שימוש במודל הישרדות משולב על מנת להעריך את הקשר בין שינויים ב-eGFR לבין הסיכון לדימום משמעותי.

במהלך מעקב חציוני של 575 ימים, 44 אירועי דימום משמעותיים נרשמו בקרב 449 חולים (6.1% לכל שנת חולה). eGFR לאורך זמן קושר באופן הפוך ועצמאי עם הסיכון לדימום משמעותי. כל הפחתה מוחלטת של 1 מיליליטר לדקה1- ב-eGFR קושרה עם סיכון נוסף לדימום משמעותי בשיעור 2% (יחס סיכונים 1.02, רווח בר-סמך 1.04-1.01).
קשר דומה נמצא בין שינוי ב-eGFR לאורך זמן ובין דימום בעל משמעות קלינית לא מג'ורי (יחס סיכונים 1.02, רווח בר-סמך 95%, 1.03-1.01).
כמו כן, הדרדרות בתפקוד הכלייתי שהביאה לשינוי בשלב ה-eGFR קושרה עם סיכון מוגבר לדימום מג'ורי (יחס סיכונים 2.43, רווח בר-סמך 4.45-1.33).

על בסיס תוצאות אלו הסיקו החוקרים ששינויים בתפקוד הכלייתי לאורך זמן קשור לסיכון מוגבר לדימום משמעותי בחולי AF שמטופלים ב-DOAC. על כן, זיהוי והתערבות במצבים קליניים הקשורים לשינוי בתפקוד הכלייתי הם הכרחיים להפחתת הסיכון לדימום משמעותי ולשיפור בטיחות הטיפול ב-DOAC.

מקור: 

Bacettini, C. et al. Journal of Thrombosis and Haemostasis (2018). 16 (5)