עיקור של מנות טסיות מפחית את הסיכון לזיהומים המועברים בדם. עם זאת, השפעת התהליך על היעילות ההומסטטית של הטסיות אינה ברורה. החוקרים במחקר קליני אקראי מבוקר זה השוו את היעילות של טסיות מעוקרות באמצעות riboflavin והקרנת UV B בהשוואה לטסיות שאוחסנו בפלזמה ללא טיפול בכל הנוגע למניעת דימומים בחולים עם ממאירויות המטולוגיות וטרומבוציטופנאה.

התוצא העיקרי הוגדר כפרופורציית בתקופות העירוי-טיפול במהלכן למטופלים היה דימום מדרגה 2 או גבוה יותר, כפי שהוגדר על ידי קריטריוני ארגון הבריאות העולמי. בין נובמבר 2010 עד לאפריל 2016, 469 מטופלים יחודיים הוקצו באופן אקראי ל-567 תקופות טיפול בעירוי (283 בזרוע הבקרה, 284 בזרוע ההתערבות).

החוקרים מצאו הבדל מוחלט של 3% בדימום בדרגה 2 או גבוה יותר בניתוח 'כוונה לטפל' (Intention to Treat):י51% מתקופות הטיפול בעירוי ו-54% בזרוע ההתערבות (רווח בר-סמך 95%, 6- עד 11; P=0.012 עבור העדר נחיתות).

עם זאת, בניתוח לפי פרוטוקול, נמצא הבדל של 8% בדימומים בדרגה 2 או מעלה: 44 בזרוע הבקרה ו-52% בזרוע ההתערבות (רווח בר-סמך 95%, 2- עד 18; P=0.19 עבור אי-נחיתות). מדדי הגברת העירויים היו נמוכים בכ-50% בזרוע ההתערבות. לא נמצא הבדל בפרופורציית יצור נוגדנים מסוג HLA class I.

לסיכום, החוקרים מסיקים שהודגמה אי-נחיתות של מנות טסיות מעוקרות במבחן הכוונה לטפל. ממצא זה אינו חזר על עצמו בניתוח לפי פרוטוקול (per-protocol).

מקור: 

Van der Meer P.F. et al. (2018). 132 (2)