תרופות מסוג נוגדי קרישה פומיים ישירים (DOACs; Direct Oral Anticoagulants) מקושרות פחות לדימום, מאשר תרופות המשמשות כטיפול התרופתי המסורתי בפקקת ורידים, באוכלוסייה הכללית. מעט מחקרים בוצעו בנושא זה, בפקקת ורידים הקשורה לסרטן.

מטרת המחקר הייתה, לקבוע האם קיימים שיעורי דימום שונים בין אסטרטגיות הטיפול השונות, באירועי פקקת ורידים הקשורים בסרטן. במחקר רטרוספקטיבי זה, השתתפו מטופלים עם פקקת ורידים הקשורה לסרטן, אשר אובחנו בין השנים 2011 ל-2015. הנתונים נלקחו ממאגר מידע אדמיניסטרטיבי. על ידי שימוש באלגוריתמים שעברו אימות, זוהו 26,894 מטופלים עם אירוע פקקת ורידים הקשור לסרטן, אשר טופלו עם נוגדי קרישה. במטופלים אלו בוצע מעקב אחר אירועי דימום חמור במהלך אשפוז. על ידי שימוש במודל קוקס הוערך הסיכון לדימום, בהתאמה לגיל ומין. כמו גם התאמה לפי שיטות Propensity score ושבריריות (Frailty).

תוצאות המחקר הראו, במעקב אחרי 27,281 שנות-אדם (חציון 0.6 שנים), כי התרחשו 1,204 אירועי דימום. שיעור דימום של 4.4% עבור שנת-מטופל. שיעורי הדימום היו שונים בין סוגי הסרטן השונים. השיעור הגבוה ביותר לדימום נצפה בסרטן של מערכת העיכול העליונה (8.6%) ואילו השיעור הנמוך ביותר לדימום נצפה בסרטן השד (2.9%). על פי מודל קוקס (יחס סיכונים ורווח בר-סמך 95%) בטיפול עם DOACs או הפרין במשקל מולקולרי נמוך ((LMWH, בהשוואה לטיפול עם וורפרין, נצפה סיכון דומה לדימום (יחס סיכון 0.88; 95% רווח בר סמך 0.69-1.11 ו-0.98; 0.85-1.13). בטיפול עם הפרין (LMWH), לא היה הבדל בסיכון לדימום, לעומת טיפול עם DOACsי(0.86; 0.66-1.12). הטרוגניות בסיכון לדימום נצפתה בטיפול עם DOACs, בין סוגי הסרטן השונים. עם סיכון גבוהה יותר לדימום בסרטן של מערכת העיכול העליונה, לעומת זאת סיכון נמוך יותר לדימום בסרטן הערמונית וסרטנים המטולוגים.

מסקנת המחקר הייתה, כי בטיפול עם נוגדי קרישה מסוג DOACs, קיים סיכון דומה לדימום בהשוואה לטיפול עם נוגדי הקרישה וורפרין והפרין עם משקל מולקולרי נמוך. זאת על פי המדגם שנבדק, המבוסס על ניסיון קליני בחולים עם פקקת ורידים הקשורה לסרטן. ממצאים אלו מעידים על קשר מורכב בין הסיכון לדימום לבין בחירת נוגדי הקרישה, במטופלים עם סרטן.

מקור: 

Zakai N. A. et al. (2018) Journal of Thrombosis and Haemostasis. 16, 2403