מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין היארעות של קרישים ורידיים לשימוש בסוגים שונים של טיפול הורמונלי חליפי (Hormone Replacement Therapy). מדובר במחקר מקרה-ביקורת מתוך 2 אוכלוסיות עוקבה (Nested case-control studies) ממאגרי מידע של מרפאות קהילתיות בבריטניה ב-Qresearch או CPRDי(Clinical Practice Research Dataling) ומידע מבתי חולים, רשומות תמותה ורשימות סוציאליות.

במחקר השתתפו 80,396 נשים בנות 40-79 עם אבחנה של קריש ורידי (Venous Thromboembolism) בין 1998-2017, שהותאמו לפי גיל, מרפאה ותאריך האירוע ל-391,494 נשים שהיוו מקרי ביקורת. התוצא העיקרי שנמדד היה אירוע של קרישיות ורידית שנרשם במרפאה הקהילתית, תמותה או רשומות מבית החולים. במחקר חושבו יחסי סיכויים שתוקננו לפי נתונים דמוגרפיים, מצב עישון, צריכת אלכוהול, תחלואה נלווית, אירועים רפואיים שהתרחשו לאחרונה ותרופות אחרות שנרשמו.

בסך הכל, 5,795 נשים (7.2%) שפיתחו קריש ורידי ו-21,670 (5.5%) נשים מקבוצת הביקורת היו תחת טיפול הורמונלי ב-90 הימים שקדמו לאירוע. מתוך שתי קבוצות אלו, 4,915 (85%) ו-16,938 (78%) מהנשים נטלו טיפול פומי, שהיה קשור לסיכון משמעותי לקרישיות יתר בהשוואה לנשים שלא נטלו טיפול זה (יחס סיכויים מתוקנן 1.58, רווח בר-סמך 95%: 1.52-1.641), לתכשירים מבוססי אסטרוגן בלבד (יחס סיכויים 1.40, רווח בר-סמך 95%: 1.32-1.48) ותכשירים משולבים (1.73, רווח בר-סמך 95%: 1.65-1.81). לתכשירים מבוססי Estradiol היה סיכון נמוך יותר מאשר לתכשירים מצומדים מאסטרוגן סוסים בתכשירים מבוססי אסטרוגן בלבד (יחס הסיכויים 0.85, רווח בר-סמך 95%: 0.76-0.95) ותכשירים משולבים (יחס הסיכויים 0.83, רווח בר-סמך 95%: 0.76-0.91).

בהשוואה לנשים שלא נחשפו, אסטרוגן מצומד ממקור סוסים יחד עם Medroxyprogesterone Acetate היה בעל הסיכויים הכי גבוהים (יחס הסיכויים 2.10, רווח בר-סמך 95%: 1.92-2.31) ואסטרדיול עם dydrogesterone היה בעל הסיכויים הכי נמוכים (יחס הסיכויים 1.18, רווח בר-סמך 95%: 0.98-1.42). תכשירים שפועלים דרך העור לא היו קשורים בסיכון מוגבר לאירועי קרישיות ורידית. ממצא זה נראה ללא קשר לסוג החומר הפעיל במדבקה (יחס הסיכויים 0.93, רווח בר-סמך 95%: 0.87-1.01).

מקור: 

Vinogradova Y. et al (2019). BMJ 2019;364:k4810;