התייקרות הטכנולוגיות ברפואה, הזדקנות האוכלוסיה והשתלטות גישה צרכנית (Consumerism) נעדרת אמון מציבות בפני מערכת הבריאות בארץ, ולמעשה גם בעולם, אתגר להמשיך לספק שירותי רפואה איכותיים ונגישים לציבור. בהנחה שהיקף ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל, הנמוך מממוצע המדינות המפותחות, לא צפוי לגדול, נראה כי הרפואה ומערכות הבריאות שנועדו לספקה אינן ברות קיימא לאורך זמן במודל הנוכחי.
עוד בעניין דומה
המנגנונים הביולוגיים של גוף האדם ומקורן של מחלות התבררו לאשורם רק במאתיים השנים האחרונות. גילוי הגנום, הנוירוטרנסמיטורים, ההורמונים, החיידקים והנגיפים אפשרו להבין את הסיבות למחלות ולפתח תרופות ואמצעים לרפאן. עם פיענוח המנגנונים הולך ומתחוור הקשר ההדוק בין גוף לנפש, כי הגורמים לכאב ולסבל האנושי אינם גופניים בלבד וכי תרופות לעתים קרובות מדכאות את תסמיני המחלה אך אינן פותרות את שורשיה. התלקחות מחלות קשות וכרוניות ותפקוד מערכת החיסון קשורים קשר הדוק למצבים רגשיים ומוחמרים במצב הדחק הכרוני בו שרוי האדם בעולם המודרני. בכשליש מהמגיעים לרופא המשפחה, תסמיני המחלה הפיזיים הם ביטוי למצוקה רגשית, שבהיעדר הזמן הדרוש לשיחה בין הרופא למטופל, אינם מאובחנים ואינם מוצאים מזור.
במרוץ שבו נתונה מערכת הבריאות להכנסת טכנולוגיות חדשניות שעלותן בלתי נתפשת, הולך ונזנח העיסוק בשלושה אזורים בהם הוכח כי החזר ההשקעה, קרי הרווח המושג מכל שקל שמושקע הוא הגבוה ביותר. אלה הם רפואה מונעת, בריאות פרואקטיבית ומקסום המפגש מטפל-מטופל.
רפואה מונעת היא מכלול הצעדים המונעים התפתחות תחלואה כרונית על ההוצאה העצומה הכרוכה בה. בריאות פרואקטיבית היא הדאגה של האדם לבריאותו בעצמו. ההנעה הפנימית באדם לקחת אחריות על עצמו ולאמץ אורח חיים בריא כרוכה במצב תודעה שונה מהקיים היום בחברה. מצב תודעה שונה, עם מודעות עצמית גבוהה, ניתן לטיפוח ולהשגה, ולמערכת הבריאות תפקיד חשוב בכך על ידי בניית הקשר והאמון ההכרחיים בין מטפלים למטופלים. בריאות פרואקטיבית תחולל מהפכה גם ביכולתה למתן את צד הביקוש לשירותי הבריאות. בעוד שהמיקוד היום הוא בהגדלת ההיצע, במרוץ שהינו חסר תוחלת, הכרחי לטפל גם בצד הביקוש.
המפגש מטפל-מטופל הוא אבן היסוד של הרפואה ו"פונקציית הייצור" של מערכת הבריאות. בתוך המפגש, השיחה היא המרכיב החשוב ביותר לבניית הקשר והאמון, לאבחון ולטיפול המתאימים, ולנגיעה החיונית בהיבטים הרגשיים. זאת בתנאי שהשיחה היא אמיתית, מתעניינת, מלאת חמלה, בגובה העיניים ובלתי מופרעת. אך המערכת, באפשרה לרופא זמן קצר מדי עם המטופל, בשוחקה את העובדים במטלות ביורוקרטיות ובמערכות מחשב לא ידידותיות, ובהיעדר מיצוי הפוטנציאל שיש באחיות ובמקצועות הבריאות האחרים, אינה תומכת כיום בפונקציית הייצור המרכזית שלה, והתוצאה היא אבחון לקוי, בדיקות וטיפולים מיותרים והיעדר התיחסות לדברים המשמעותיים לאדם בחייו.
כדי להמשיך לקיים רפואה ובריאות ברי השגה בעידן שבו הטכנולוגיות החדשניות הופכות כבר יקרות מדי להטמעה וליישום, יש צורך בשינוי פרדיגמטי במודל העבודה. כל תהליך צריך להיבחן בערך המוסף האמיתי שיש לו לבריאות, בהחזר ההשקעה ובהחזרת האמון ליחסי מטפל-מטופל.
תוספת זמן לביקור אצל הרופא הראשוני תיתן ערך גבוה בהרבה מתוספת מכשירי MRI ותפחית את הבדיקות המיותרות. אשפוז בבית הוא כורח המציאות שבה כבר לא ייבנו עוד בתי חולים חדשים. שינוי כיוון רדיקלי כזה, הבא לחזק את הבסיס האנושי והמקצועי של המערכת, יצריך מנהיגות מקצועית אמיצה חפה מאינטרסים מוסדיים. השיחה של המטפל עם המטופל היא הטכנולוגיה החשובה ביותר ברפואה, והמאמץ העיקרי של מערכת הבריאות בשנים הבאות יצטרך להתמקד בטיפוחה ובתיקון הדרוש למרחב המקודש שבין המטפל למטופל כך שיהיה מיטבי.