ידוע זה מכבר כי מחלת ה-COVID-19 יכולה להוביל להפעלה של מערכת הקרישה ולסיבוכים טרומבוטיים. על כן, מטרת החוקרים הייתה לבחון את ההיארעות האובייקטיבית של פקקת ורידים תסחיפית, בחולים מאושפזים עם COVID-19. לשם כך, ערכו מחקר עוקבה חד-מוקדי, שכלל 198 חולים מאושפזים עם COVID-19.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו כי 75 מטופלים (38%) אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ. הם דיווחו כי נכון למועד איסוף הנתונים, 16 (8%) נבדקים עדיין היו מאושפזים, כאשר 19% נפטרו. הם מצאו כי במהלך תקופת מעקב חציונית של 7 ימים (טווח בין רבעוני 3-13), 39 (20%) מהנבדקים עם אירוע של פקקת ורידים תסחיפית, כאשר 25 מתוכם (13%) סבלו מפקקת סימפטומטית, על אף מתן טיפול נוגד קרישה שגרתי מונע. עוד מצאו החוקרים כי שיעור ההיארעות המצטבר לפקקת ורידית תסחיפית ביום ה-7, 14 ו-21 היה 16% (רווח בר-סמך 95%: 10-22), 33% (רווח בר-סמך 95%: 23-43) ו-42% (רווח בר-סמך 95%: 30-54), בהתאמה. אילו עבור פקקת ורידית סימפטומטית, אותם שיעורים היו 10% (רווח בר-סמך 95%: 5.8-16), 21% (רווח בר-סמך 95%: 14-30) ו-25% (רווח בר-סמך 95%: 16-36). לבסוף, נמצא כי שיעור ההיארעות המצטבר לאירוע של פקקת ורידית תסחיפית היה גבוה יותר ביחידת הטיפול הנמרץ (26% ביום ה-7, רווח בר-סמך 95%: 17-37; 47% ביום ה-14, רווח בר-סמך 95%: 34-58; ו-59% ביום ה-21, רווח בר-סמך 95%: 42-72), בהשוואה למחלקות הרגילות (פקקת ורידית תסחיפית באופן כללי ואירוע סימפטומטי – 5.8% ביום ה-7, רווח בר-סמך 95%: 1.4-15; 9.2% ביום ה-14, רווח בר-סמך 95%: 2.6-21; ו-9.2% ביום ה-21, רווח בר-סמך 95%: 2.6-21).
החוקרים הגיעו למסקנה כי הסיכון לפתח פקקת ורידית תסחיפית שנצפה בחולי COVID-19 הינו גבוה, בייחוד בקרב חולים המאושפזים בטיפול נמרץ. עובדה זו מצריכה רמות גבוהות של חשד קליני וסף נמוך לביצוע הדמיה אבחנתית לפקקת ורידים עמוקה או תסחיף ריאתי. לטענת החוקרים, יש להשקיע במחקר עתידי שיתמקד באסטרטגיות אבחנה ומניעה של פקקת ורידית תסחיפית, ובכך לשפר את פוטנציאל ההישרדות של חולים אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
