מחקר Perioperative Anticoagulation Use for Surgery Evaluation בחן באופן פרוספקטיבי אסטרטגיה מוגדרת להפסקת טיפול עם נוגדי קרישה ישירים בנטילה פומית (Direct Oral Anticoagulants - DOAC) סביב ניתוחים, עבור מטופלים עם פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation - AF). לעיתים קרובות ישנה דרישה לבצע מבדקי קרישיות לפני ניתוחים. עם זאת, מבדקים אלו מדגימים רגישות נמוכה לצורך זיהוי ריכוזים רלוונטיים מבחינה קלינית של DOAC.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה לבחון את היעילות של מבדקי קרישה שנמצאים בשימוש תדיר לצורך ניבוי של ריכוזי DOAC מתחת ל-30 נ"ג/מ"ל במטופלים לפני ביצוע פעולה ניתוחית. לצורך המחקר החוקרים מדדו רגישות, סגוליות, ערך מנבא חיובי (Positive Predictive Value - PPV), ערך מנבא שלילי (Negative Predictive Value - NPV) ויחסי סיכויים חיוביים ושליליים (Likelihood Ratio - LR+/-) של מבדקי קרישה שגרתיים בזיהוי מטופלים לפני ביצוע פעולה עם רמות DOAC בדם מתחת ל-30 נ"ג/מ"ל.
תוצאות המחקר הדגימו מתאם חלש או חלש מאוד בין תוצאות מבדקי קרישה לבין ריכוז DOAC בדמם של נבדקים לפני ניתוחים, למעט קשר בינוני בין זמן טרומבין (Thrombin Time - TT) לבין ריכוז דביגטרן (ρ = 0.68; p < .001). זמן פרותרומבין (Prothrombin Time - PT) ו-activated partial thromboplastin timeי(aPTT) הדגימו רגישות (78.9% עד 88.2%) ו-PPV (76.4% עד 93.1%) קלים אך סגוליות (13.2% עד 53.3%) ו-NPV (16.3% עד 30.2%) נמוכים עבור כל שלושת DOAC. תוצאה תקינה של TT נמצא קשור ל-100% רגישות וערכי PPV טובים עבור רמות דביגטרן מתחת ל-30 נ"ג/מ"ל. aPTT תקין במטופלים הנוטלים דביגטרן נמצא קשור לערך LR+ של 1.671 (רווח בר-סמך של 95%, 1.297-2.154) וערך LR- של 0.395 (רווח בר-סמך של 95%, 0.207-0.751) עבור רמות תרופה של פחות מ-30 נ"ג/מ"ל.
מסקנת החוקרים הייתה כי מבדקי PT ו-aPTT הינם מבדקים גרועים לצורך זיהוי מטופלים עם רמות DOAC נמוכים מספיק לביצוע פעולות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
