טרם תואר היטב ההבדלים בתוצאים הקליניים של נבדקים שביצעו הפסקה זמנית של טיפול עם קומדין או נוגדי קרישה פומיים ישירים (Direct Oral Anticoagulants - DOAC) לצורך פעולה ניתוחית. ברוב המחקרים הקודמים לא התחשבו במאפייני המטופלים. מטרת מחקר זה הייתה לתאר את ההבדלים בתוצאים הבתר-ניתוחיים של הספקה זמנית בטיפול עם קומדין לעומת DOAC.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו מטופלים משש מרפאות קרישה המשתתפים במיזם לשיפור איכות הטיפול עם נוגד קרישה במדינת מישגן (Michigan Anticoagulant Quality Improvement Initiative) אשר ביצעו הפסקה יזומה בטיפול נוגד קרישה לצורך ביצוע פעולה ניתוחית. החוקרים השתמשו בהסתברות הפוכה לשקלול הטיפול (Inverse probability of treatment weighting - IPTW) על מנת לאזן את ההבדלים במאפייני הבסיס של נבדקים הנוטלים קומדין ו-DOAC. הם ביצעו השוואה של אירועי דימום וקרישה תוך 30 ימים לאחר הפעולה הניתוחית בעוקבות IPTW בעזרת מבחן פיזור על שם פוייסון.
במסגרת המחקר 525 נבדקים שנוטלים DOAC צומדו ל-1,323 נבדקים הנוטלים קומדין, מהם 923 לא קיבלו טיפול נוגד קרישה מגשר ו-400 קיבלו טיפול נוגד קרישה מגשר עד הניתוח. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי ההיארעות של דימום בתר ניתוחי לא משמעותי (10.8% לעומת 4.7%; P<0.001), דימום משמעותי (2.9% לעומת 1.1%, p=0.01) ודימום לא מאג'ורי בעל משמעות קלינית (Clinically Relevant Nonmajor Bleeding - CRNMB) (6.5% לעומת 3%; p=0.002) היו גבוהים יותר בקבוצת הטיפול עם DOAC בהשוואה לקבוצת הטיפול עם קומדין שלא קיבלו טיפול נוגד קרישה מגשר. תוצאי דימום בתר-ניתוחיים היו זהים עבור קבוצת הנבדקים עם DOAC וקבוצת הטיפול עם קומדין אשר קיבלו טיפול נוגד קרישה מגשר עד הניתוח.
מסקנת החוקרים הייתה כי הפסקה זמנית בטיפול עם DOAC לקראת ניתוח מקושר ליותר דימומים מינוריים ומאג'וריים ו-CRNMB תוך 30 ימים לאחר הניתוח, בהשוואה לטיפול עם קומדין ללא טיפול מגשר. יש צורך בהמשך מחקר המשווה תוצאים בתר-ניתוחיים עבור נבדקים המטופלים עם נוגדי קרישה בשתי קבוצות אלו.
מקור: