• יו"ר: פרופ' גליה ספקטר
  • מזכירה: ד"ר ענת רבינוביץ
  • גזבר: ד"ר אורלי אבנרי
  • חבר ועד: ד"ר אהרון לובצקי
  • חבר ועד: ד"ר אבי לידר
  • חברת וועד נציגת המעבדות: ד"ר ענת קרן
נוגדי קרישה פומיים ישירים

יעילות, ובטיחות הטיפול עם אפיקסבן לעומת ריברוקסבאן למניעת הישנות של פקקת ורידים ודימום

מחקר מצא כי אפיקסבן הינה תרופה בטוחה ויעילה, המונעת הישנות של אירועי פקקת ורידים ודימום. אף נמצא כי אפיקסבן מדגימה יתרון על התרופה ריברוקסבאן

בדיקות דם, נוגדי קרישה (צילום: אילוסטרציה)

אפיקסבן וריברוקסבאן הינן תרופות מסוג נוגדי קרישה פומיים ישירים (Direct Oral Anticoagulants; DOACs). השימוש בתרופות אלה נמצא בעלייה בשגרה הקלינית, בזכות המתן במינון קבוע והפרופיל הפרמקולוגי המועדף של תרופות אלו. השונות בסיכון להישנות פקקת ורידים ואירועי דימום חמורים בין שתי התרופות, כרגע אינה ידועה. מטרת המחקר הייתה, להשוות את היעילות והבטיחות של אפיקסבן וריברוקסבאן במניעה של הישנות פקקת ורידים. כמו גם להשוות את שיעור אירועי דימום כבד בחולים עם פקקת ורידים, הנוטלים תרופות אלו.

במחקר זה בוצעה אנליזת עוקבה רטרוספקטיבית, מבוססת אוכלוסייה. הנתונים נאספו מתוך מאגרי המידע האמריקאים Truven Health  MarketScan commercial ו-Medicare Supplement claims. במסגרת המחקר, פוענחו הנתונים עבור מטופלים מבוגרים עם אבחנה חדשה של פקקת ורידים (deep vein thrombosis; DVT או pulmonary emboli ;PE) שהם גם מטופלים חדשים עם אפיקסבן או ריברוקסבאן. הנתונים נאספו עבור התקופה שבין ה-1 בינואר 2014 ל-31 בדצמבר 2016. מטופלים אשר לא נכללו באנליזה היו אלה שלא התחילו את הטיפול עם התרופות הנבדקות תוך 30 יום מזמן האבחנה, אלו ללא 12 חודשים רצופים של הרשמה להטבות רפואיות או תרופתיות ואלו שנטלו נוגדי קרישה נוספים במהלך תקופת הבסיס (Baseline).

תוצא היעילות הראשוני היה שכיחות ההישנות של פקקת ורידים, ותוצא הבטיחות הראשוני היה השכיחות של אירועי דימום כבד. במחקר זה השתמשו החוקרים במודל קוקס להערכת סיכונים פרופורציונליים, לאחר התאמת הנתונים בשיטת Propensity score matching, על מנת לחשב את יחס הסיכון ורווח בר-סמך 95%.

באנליזת עוקבה זו, נכללו 15,254 מטופלים (3,091 מטופלים שנטלו אפיקסבן ו-12,163 שנטלו ריברוקסבאן). בהערכה גסה, השכיחות של הישנות פקקת ורידים הייתה, 3 לכל 100 שנות-אדם בקבוצת האפיקסבן ו-7 לכל 100 שנות-אדם בקבוצת הריברוקסבאן. השכיחות של דימום כבד הייתה 3 לכל 100 שנות-אדם בקבוצת האפיקסבן ו-6 עבור כל 100 שנות-אדם בקבוצת הריברוקסבאן. בניתוח שבוצע על ידי רגרסיית קוקס רבת משתנים, הטיפול עם אפיקסבן הראה קשר לירידה בסיכון להישנות פקקת ורידים, יותר מאשר הטיפול עם ריברוקסבאן (יחס סיכון 0.37; רווח בר סמך 95%, 0.24-0.55; P<0.0001). כמו גם קשר לירידה בסיכון לדימום כבד יותר מאשר הטיפול עם ריברוקסבאן (יחס סיכון 0.54; רווח בר סמך 95% 0.37-0.82, P=0.0031).

בהתבסס על הנתונים שהוצגו מסקנת המחקר הייתה, כי, אפיקסבן הינה תרופה יעילה יותר מריברוקסבאן, במניעה של התפתחות פקקת ורידים נשנית ואירועי דימום כבד. על פי דעת החוקרים, נתונים אלו יאפשרו ביטחון לקלינאים במתן אפיקסבן, כאופציה טיפולית בטוחה ויעילה לטיפול בפקקת ורידים.

מקור: 

Dawwas G. K. et al. (2019) The Lancet Haemayology. 6, E20

נושאים קשורים:  נוגדי קרישה פומיים ישירים,  ריברוקסבאן,  אפיקסבן,  פקקת ורידים,  דימום,  מחקרים
תגובות