במחקר רטרוספקטיבי שנערך במוסד יחיד, נמצא ששימוש בנוגדי קרישה בנשים בהריון, ללא רקע של מחלות אוטואימוניות, הוביל לרמות נמוכות יותר של דנ"א (DNA) עוברי בבדיקות סקר טרום לידתיות לא פולשניות. ממצא זה משמעותי מכיוון שמחקרים קודמים כללו נשים עם מחלות אוטואימוניות, אשר ידועות כמשפיעות על תוצאות הבדיקות. בנוסף, במחקר נמצא כי שימוש בנוגדי קרישה הביא לשיעור גבוה יותר של תוצאי ביניים (indeterminate results) בהשוואה לביקורות שלא נטלו תרופות אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American journal of obstetrics and gynecology, החוקרים ביקשו לבחון כיצד שימוש בנוגדי קרישה בנשים בהריון ללא מחלת רקע אוטואימונית משפיע על כמות הדנ"א ממקור עוברי בדם האם (Fetal Fraction), על שיעור תוצאי הביניים ועל הריכוז הכולל של דנ"א נטול תאים (Free cell DNA) בסקר טרום לידתי. בנוסף, החוקרים בדקו בגישת מקרה-ביקורת את השונות בגודל מקטעי הדנ"א, תכולת מקטעי גואנין-ציטוזין (GC) בדנ"א וציוני Z במטרה להעריך את המאפיינים ואת האיכות של בדיקות המעבדה.
המחקר נערך תוך שימוש בשיטת ריצוף גנום שלם (whole-genome sequencing). מקור הדגימות בבדיקות NIPSי(noninvasive prenatal screening) של נשים בהריון בין השנים 2017 ל-2021. החוקרים לא כללו במחקר נשים עם מחלות אוטואימוניות, חשד לאנופלואידיה (aneuploidy) ומקרים בהם כמות הדנ"א העוברי בדם האם לא דווחה.
החוקרים איתרו 1707 נשים בהריון שענו לקריטריוני ההכללה, מתוכן 29 מטופלות בנוגדי קרישה כמו נגזרות של הפרין (Heparin derived products), קלופידוגרל (Clopidogrel), ופונדפרינוקס (Fondaparinux) ו-81 מטופלות באספירין (Aspirin) בלבד. החוקרים הגדירו 'תוצאי ביניים' כמקרים שבהם כמות הדנ"א ממקור עוברי בדם האם היה נמוך מ-4%. החוקרים השתמשו בשיטות בניתוח חד-משתני ורב-משתני והתחשבו בגורמים כמו אינדקס מסת הגוף (BMI) של האם גיל ההיריון בזמן איסוף הדגימה ומין העובר. בנוסף, השוו מאפיינים של בדיקות ברמת המעבדה בין קבוצת הנשים שנטלו נוגדי קרישה לבין קבוצת ביקורת. יתרה מזאת, החוקרים העריכו הבדלים בציוני Z של כרומוזומים בקרב הנשים שנטלו נוגדי קרישה, תוך הבחנה בין אלו עם ובלי תוצאי ביניים.
מתוצאות המחקר עולה כי עבור נשים שנטלו נוגדי קרישה, כמות הדנ"א ממקור עוברי בדם האם הייתה נמוכה באופן מובהק (9.3% לעומת 11.7%, P value < 0.01), שיעור תוצאי הביניים היה גבוה יותר באופן מובהק (17.2% לעומת 2.7%, P value < 0.001), והריכוז הכולל של דנ"א נטול תאים היה גבוה יותר באופן מובהק (218 פיקוגרם/מיקרוליטר לעומת 83.7 פיקוגרם/מיקרוליטר, P value < 0.001). עם זאת, בקרב נשים שנטלו אספירין בלבד, כמות הדנ"א ממקור עוברי בדם האם הייתה נמוכה (10.6% לעומת 11.8%, P value = 0.04) אך לא היה הבדל מובהק בתוצאי הביניים (3.7% לעומת 2.7%, P value = 0.57) או בריכוז הכולל של דנ"א נטול תאים (90.1 פיקוגרם/מיקרוליטר לעומת 839 פיקוגרם/מיקרוליטר, P value =0.31). לאחר שקלול אינדקס מסת הגוף של האם, גיל ההיריון בזמן איסוך הדגימה ומין הילוד, נמצא שלנשים בהריון שנטלו נוגדי קרישה סיכוי גבוה פי 8 לקבל תוצאי ביניים (יחס סיכויים 8.7) בהשוואה לביקורת. עם זאת, סיכון מוגבר זה לא נצפה אצל אלו שנטלו אספירין בלבד (יחס סיכויים 1.2). כמו כן, השימוש בנוגדי קרישה לא שינה משמעותית את גודל שברי הדנ"א נטול התאים או את המבנה הגנטי שלהם. אמנם היו כמה שינויים בציוני Z של כרומוזום 13 בנשים שנטלו נוגדי קרישה, אך לא נראו שינויים בכרומוזומים 18 או 21, והשינויים הללו לא השפיעו על תוצאי הביניים.
החוקרים סיכמו כי בהיעדר מחלה אוטואימונית, שימוש בנוגדי קרישה (אך לא באספירין) קשור לרמות נמוכות יותר של דנ"א ממקור עוברי בדם האם, ריכוז גבוה יותר של דנ"א נטול תאים, ושיעור גבוה יותר של תוצאי ביניים. עם זאת, אינם משפיעים על הגודל או ההרכב הגנטי של שברי הדנ"א נטול התאים. השינויים בציוני Z של הכרומוזומים אינם משפיעים על זיהוי חריגות, דבר המצביע על כך שנוגדי קרישה מדללים את הדנ"א ממקור עוברי בדם האם בבדיקות טרום לידתיות, לא עקב שינוי במעבדה או בריצוף הדנ"א.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
